הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י׳ ב

« הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י׳ ע״א הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י״א ע״א »

1 דברים:

2 והכלב שנטל חררה כו': מאן חייב בעל כלב ולחייב נמי בעל גחלת כששמר גחלתו.

3 אי כששמר גחלתו מאי בעי התם כשחתר.

4 אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל הכלב דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה דף כג: תניא הנכנס לחצר של בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית ומת השור בסקילה והבעלים פטורין מן הכופר בעלים פטורין מן הכופר מאי טעמא דא"ל מאי בעית ברשותי שורו נמי לימא ליה מאי בעית ברשותי לענין קטלא לא אמרינן:

5 הנהו עיזי דבי תרבו דהוו קא מפסדי להו לרב יוסף אמר ליה לאביי זיל אימא להו למרייהו דלצנעינהו א"ל אמאי איזיל דאי אזילנא אמרו לי לגרור מר גדירא לארעיה ואי גדרי שן דחייב דחמנא היכי משכחת לה כשחתרה אי נמי בנפל גודא בליליא וקי"ל כרב יוסף וליתא לדאביי דשינויא בעלמא הוא:

6 מכריז רבה ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן במרייהו זימנא תרי ותלתא אי צייתי צייתי ואי לאו שחטינן להו ואמרינן ליה תא תיב אמסחתא וקבל זוזך:

7 מתני' איזהו תם ואיזהו מועד מועד שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו ג' ימים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שהתינוקות ממשמשין בו :

8 גמ' דף כד. תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי רבי יוסי רבי שמעון אומר מועד כל שהעידו בו ג' פעמים ולא אמרו ג' ימים אלא לחזרה בלבד:

9 אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' יהודה במועד שהרי רבי יוסי מורדה לו והלכה כר"מ בתם שהרי רבי יוסי מודה לו דרבי יוסי נמוקו עמו:

10 דף כד: איבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל כלב מאי מצי למימר ליה מאי עבדי לך או דילמא אמרינן ליה כיון דידעת ביה בכלבך דמשסו ליה ומשתסי לא איבעי לך לאשהוייה

פירוש הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י׳ ב

1 נ"ב כלב:

2 צ"ל ליה:

3 צ"ל דדחויא:

4 נ"ב ואינו נוגח:

5 כולו הוי פטור כו' לישלם כוליה כצ"ל:

6 נ"ב בגדיש דעלמא. אמאי משלם חררה האי שן הוא ובעינן שדה אחר ניזק וליכא:

7 נ"ב שם:

8 נ"ב לתתא:

9 נ"ב אלא דמשהי להו עד יומא דשוקא:

10 נ"ב חוזר לתמותו:

11 נ"ב אלא לחזרה. שאם חזר לאחר העדאתו ג' ימים שראה שוורים ולא נגח חזר לתמותו כר' יהודה דמתני' כצ"ל:

12 נ"ב עמו:

13 נ"ב לוי שסה:

14 נ"ב ול"נ ברור דלא מיקרי מזיד אלא שוגג וראייתי מפ' ידיעות הטומאה דהמשמש עם הטהורה סמוך לוסתה אפי' ת"ח שיודע שמוזהר לפרוש מאשתו סמוך לוסתה מוהזהרתם וגו' אפ"ה הוי מזיד משום דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ואין זה אלא שוגג ולכך מביא קרבן על שגגתו וא"כ ה"נ דכוותה אע"פ שהוא ת"ח ויודע שאסור לעמוד לעסקיו סמוך למנחה שמא יעבור מ"מ יכול לומר שהיה סבור יכולני לגמור העסק בזמנו ואין זה מזיד אלא שוגג. שוב מצאתי להגאון מהר"י קארו סי' ק"ח שכתב ג"כ דלא מיקרי עובר זמן התפלה בשאט בנפש:

15 תי' פי' נמחק:

16 כשחתר. שחפר כצ"ל:

17 נ"ב ברייתא בגמ' אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד העידו בו בפני ב"ד ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני ב"ד אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני ב"ד ובפני בעלים כו':

« הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י׳ ע״א הגהות הב"ח על רי"ף בבא קמא י״א ע״א »